אף אחד בשבעה של נדב לא ידע מי אני באמת. בשביל אמא שלו, שהגישה לי בורקס תפוחי אדמה מתוך מגש פלסטיק ענק, הייתי ״עומר מהמילואים״.
בשביל אבא שלו, שישב עם חולצה קרועה ועיניים אדומות, הייתי סתם עוד בחור צעיר עם זקן זיפים שבא לתת כבוד. הם לא ידעו שהבורקס הזה הוא הדבר האחרון שבא לי https://t.co/1XSREbzsbo
לפני קרוב לשנתיים, קצת אחרי שהתחילה המלחמה קיבלתי שיחת טלפון בשעת צהריים ממספר לא מזוהה. עניתי לטלפון ומהצד השני נשמע הקול: ״אמיר, זאת אסתר שמיר, השגתי את המספר שלך ורק התקשרתי להגיד לך שאני אוהבת אותך״. מאז שמרנו על קשר, לפני חודש השמיעו בבית הקפה הקבוע שלי את ״המקום הכי נמוך
שמחה רוטמן יושב בוועדת החוקה, מדושן, זחוח, חליפה מסודרת, פטיש ביד.
מולו יושבת מרב סבירסקי. מרב, שההורים שלה, אורית ורפי, נשחטו בבארי בבוקר ההוא. מרב, שאחיה איתי נחטף בחיים ולבסוף נרצח בשבי חמאס. היא מביטה לו בעיניים, כולה צער חשוף, והוא? בלי למצמץ, בקור רוח פסיכופתי של פקיד https://t.co/JHsi0JG7rW
אביב גפן פעם צעק בהופעות שלו: ״רוצים שינוי?״ אז אני לרגע אכנס לנעליים שלו ואצעק, הכי חזק שאני יכול, עד שייקרעו לי מיתרי הקול: ״רוצים אינתיפאדה שלישית?!״
כי כשהיא תפרוץ, והיא תפרוץ, אנחנו הרי מכירים את התסריט בעל פה. מיד נראה את ראש הממשלה והשרים מזנקים לאולפנים, מסבירים בפרצוף https://t.co/2ePVIqfguE
הבוקר עלה כמו עוד שידור חוזר של פרק שאף אחד לא רצה לראות גם בפעם הראשונה. האיראנים ירו, אנחנו החזרנו. אומרים שביבי התחצף לטראמפ, או שאולי רק סחט ממנו אישור לאיזו תקיפונת. משהו קטן, סמלי, פצפון כזה, בגודל של דוגמית בושם שנגמרת בלחיצה.
והנה שוב, שיגורים. כולם מתקלפים מהמיטות לאותה https://t.co/QSwHa3EE2U
